מה הקשר בין אהבה ואושר? על פני השטח זה ברור – כשאוהבים מאושרים. אבל זה לא באמת כך, לפעמים כשאנחנו אוהבים אנחנו בודדים, עצובים, מתוסכלים ועייפים מן המאמץ לאהוב מישהו שלא בהכרח אוהב אותנו. הכי קל לאהוב את עצמנו. יש שליטה אדירה על האהבה הזאת ואין לה סוף. תמיד אפשר לאהוב את עצמנו עוד קצת, עוד טיפה ואז אנחנו מאושרים. אבל איזה טובה עשינו לעולם? איך היטבנו עם החברים, עם ה׳, עם ההורים שהביאו אותנו עד הלום. להיות חבורה של אגואיסטים יכול מאוד לקלקל אם אנחנו לא נזהרים.
אז נתחיל מחדש לאהוב את האחר שלא לקבל פרס, רק כיוון שראינו כמה טוב לאהוב את עצמי, עכשיו נאהב את האחר שיהיה לו טוב, שיהיה לו נעים להיות אהוב, גם אם הוא לא אוהב בחזרה, כי זה טוב לעשות טוב וזהו זה. אם אנחנו מאושרים כשאנחנו גורמים אושר לאחר, כמו שאמא נהנית לגרום אושר לילדים שלה, אז זכינו כי גם עשינו מצווה של 'ואהבת לרעך כמוך' וגם הרגשנו אושר בעשייה הזאת. בסך הכל, טוב לעשות טוב. זה נעים, זה עושה הרגשה של עשייה של משהו שטוב לעשות, לא משנה מה נקבל בחזרה, כי עצם העשייה שכרה בצידה. ראיתם לפעמים את הפנים של החבר כשעשיתם לו משהו טוב? גם אם זה לא כלפיכם, גם אם הוא לא מרגיש משהו טוב עבורכם, הוא מרגיש טוב, זה טוב. ומזה יכולה להתעורר אהבה כלפי אותו חבר.
זו לא אהבה התלויה בדבר. הוא לא צריך לעשות כלום, להגיד כלום, זה לא עולה לו גרוש, אבל עצם העשיה למען אהבת הזולת עושה אותנו מאושרים, האושר שלנו לא תלוי במה שהחבר אומר, עושה או מרגיש. זו ההרגשה שלנו שעשינו משהו נכון, מתאים, ראוי, אז האהבה שלנו כלפי אותו חבר גדלה. ויחד איתה האהבה לה׳ שנתן לנו את הכוח לעשות את זה. בשיתוף אתר הקבלה.