אל תשמרי בבטן – שלושה טיפים להתמודדות עם חרדה במהלך הריון

האם העובר שלי בסדר?

האם העובר שלי בסדר? לא הרגשתי אותו זז כבר חצי שעה. בבדיקות הסקר שעשיתי יצא שיש סיכוי של 1:1,000 שהעובר יחלה בתסמונת דאון. הרופא אמר שזה נתון נורמלי לחלוטין, זוהי רק סטטיסטיקה ובגלל הגיל שלי זה הנתון, אבל 1:1,000? אני לא מצליחה להפסיק לדאוג וגם זה מדאיג אותי כי בטח כל הדאגה הזו לא תורמת לעובר. ומה אם אני עושה לו נזק? אבל אני לא מצליחה להפסיק. מה עושים???

אין אמא שלא דואגת. זה חלק מהמהות שלנו. הדאגה הופכת להיות בעיה ברגע שהיא מתחילה להשפיע על חיי היום יום. חרדה בתקופת ההיריון היא תופעה שכיחה בקרב נשים, בעיקר בתקופת ההיריון הראשון אך יש גם מצבים של הריון שני או שלישי שהאם עלולה לפתע לחוות חרדות הריון. רמות חרדה גבוהות במהלך ההיריון קשורות בדרך כלל לסיכון להתפתחות לא תקינה של העובר, חשש ממצבים מורכבים כגון רעלת הריון, לידה מוקדמת או משקל לידה נמוך.

הנה כמה טיפים להתמודדות עם חרדה במהלך ההריון:

1)  דברי על זה

שתפי את תחושותיך ומחשבותייך. חשוב לספר ולשתף אדם קרוב, חבר משפחה או אפילו את הרופא שלך. ישנם סוגי טיפול שונים שהרופא יכול להציע או להפנות אותך למטפל המתמחה בסיוע לנשים בחרדת הריון.

2) פעילות ספורטיבית

פעילויות ספורטיביות הן פתרון נפלא להפגת מתח וחרדה. פעילות גופנית משחררת בגוף חומר הנקרא אנדורפינים ואלו מתנהגים כמו משככי כאבים טבעיים במח. הם מרגיעים ומפיגים תחושות קשות. הליכה של שעה מחוץ לבית יכולה לעשות פלאים לנפש.

3) ידע זה כוח

אם החרדה שלך קשורה ללידה עצמה מומלץ להירשם לקורס הכנה ללידה. כמובן שהמציאות שונה מכל חדר כיתה סטרילי אבל הידיעה על כל שלבי הלידה, האפשרויות והפתרונות יכולים להפיג חששות לא מציאותיים.

והכי חשוב – זכרי שחרדה במהלך ההריון היא דבר שכיח. את לא לבד. אומנם התופעות הן אינדיבידואליות בין אחת לשנייה אבל העיקרון מאוד זהה – פחד מהלא נודע. הקלי על עצמך בכך שתתייחסי לתופעה כמצב הדורש טיפול או תשומת לב. רגשות אשמה, הלקאה עצמית או כל רגש שלילי כזה או אחר כלפי עצמך לא יועיל. ככל שתפני לעזרה מוקדם יותר תוכלי להשיג שקט נפשי לבריאותך ולבריאות התינוק שלך.

ספרים

פעם הייתי "תולעת ספרים". אני זוכרת מילדותי את הסדרה של "חסמבה". המון ספרונים קטנים, כל ספרון – פרק אחר. ממש אהבתי את זה ובאופן כללי, אהבתי לקרוא וקראתי הרבה.

פעם הייתי תולעת ספרים

אני זוכרת גם כשהייתי כבר גדולה, בשנות העשרים-שלושים לחיי (עדיין רווקה ו"מחפשת את עצמי"), היית קוראת הרבה ספרים של התפתחות אישית/פנימית… במיוחד זוכרת שאהבתי את הספרים של הסופר פאולו קואלו, היה כותב ספרים כאלו מרתקים עם תובנות על החיים. הייתי ממש "שותה" את הספרים האלו. עוקבת אחרי חנויות הספרים וקולטת ישר כל ספר חדש שלו שיצא, וקונה. קוראת בשקיקה, לפעמים בערב אחד מסיימת ספר.

זוכרת שהייתה לי מנורת לילה על הקיר ליד המיטה שלי בבית הורי, ותמיד הייתי קוראת לפני השינה. היום כבר הרבה זמן שאין לי כזו מנורת לילה ליד המיטה. היום, כאימא לילד צעיר בין 5.5, כשהולכת לישון, כבר לא נשארים לי כוחות לקרוא, אם כבר לוקחת ספר ליד, אחרי שנזכרתי והלכתי להביא את משקפי הקריאה שבלעדיהם כבר לא יכולה לקרוא מקרוב, קוראת כמה משפטים וצונחת לשינה…:)

וגם באופן כללי, נראה לי שיותר קשר לי לקרוא מפעם. איכשהו נהיה כמו יותר הפרעת קשב כזו… קשה להתרכז, המוח מתרוצץ לכל הכיוונים, פתאום לשים הכל בצד ורק להתרכז בספר.. זה כבר לא בא בקלות כמו פעם!

החיים נהיו הרבה יותר עמוסים ואינטנסיביים מפעם, יש פחות רגיעה פנימית. בשביל שתחזור כזו רגיעה לקרוא ספר, צריכה נראה לי כמה ימים להיות מנותקת מהשגרה, לבד באיזה טבע כזה מסביבי, ובטח רק אחרי איזה כמה ימים כאלו, אתחיל להשתוות עם האנרגיה הנינוחה שמסביבי ואצליח לקחת ספר ולקרוא…….בכל אופן, לאחרונה בא לי שוב לשים מנורת לילה ליד המיטה… אולי בזכות זה אצליח כן קצת לקרוא לפני השינה, אפילו ממש קצת, לקרוא משהו שהיום מעניין לי בחיים לקרוא.. זוגיות, הורות….
הרהורים שכאלו…. מתישהו זה בטח יקרה, עם הגיע רצון כזה…  ☺

שכנים

זוכרים את הספר "דירה להשכרה"? על הדירה שהתפנתה ובאו כל מיני חיות לראות אותה, ולמרות שאהבו את הדירה עצמה, לא אהבו מישהו מהשכנים, ולכן לא בחרו לגור בדירה הזו.

עד שבאה היונה (נראה לי..), והיא לא ממש אהבה את הדירה, היו לה כל מיני תלונות על הדירה עצמה, אבל היא כן מאוד אהבה את השכנים, בכל אחד מהשכנים מצאה משהו טוב שהיא אוהבת ושמשמח אותה, ולכן – כן בחרה לגור בדירה הזו.

את הספר הזה קנתה אחותי לבן שלי ליום ההולדת ואז כל הזמן רצה לקרוא רק את הספר הזה. זה היה ספר כזה שגם שומעים את הסיפור, אז בכלל אהב את זה. 

אז מה אני רוצה לספר לכם, ששכנים זה דבר חשוב! שסביבה זה דבר חשוב!אני היום גרה עם הבן שלי, בדירה לא גדולה, נחמדה, גרה פה כבר 6 שנים נראה לי.. וכבר מזמן שבא לי לזוז מפה למשהו אחר, פשוט משהו אחר. לשנות. דירה גדולה יותר, עם סלון גדול, מקום לספה גדולה, חדר שינה גדול יותר לבן שלי וכולי.

אבל מאוד קשה לעזוב פה. השכנה מתחתיי, היא גם חברה, תמיד פה להיות אוזן קשבת, כל טיפ שלה להורות, שווה זהב, (אימא לארבעה ילדים), וגם הבן שלה אמנם קצת גדול מהבן שלי, אבל עדיין משחקים ביחד, ואיזה כיף שאפשר לדבר מהמרפסת עם השכן☺

בנוסף יש עוד חבר שגר ממש קרוב, שעוד מעט כבר ילכו לבד אחד לשני, כי אפילו אין כביש לחצות.. אז זה כיף. והרבה חברות פה בשכונה שתמיד כמו בהיכון לעזור. יצרנו פה סביבה כזו של עזרה הדדית , שרק תגידי מה את צריכה, ומישהי ישר תתנדב להביא/לעזור/לייעץ/להמליץ… באמת דבר מיוחד!

אז יוצא שכל שנה אני מחדש בטוחה, שלא אשאר פה עד סוף החוזה, כי אעבור מפה כבר, ופתאום, עוד חוזה נגמר! וסגרתי פה עוד שנה☺

אז בינתיים אנחנו פה, עד שכן יקרה שנעבור מפה, אנחנו פה, מסתפקים בדירה הקטנה יחסית, כי -השכנים נאים בעיני! ☺