סיכום שנה רוחני שכזה

אני מקנאה בדתיים, כי הבורא מלווה אותם לכל מקום, גם בחתונות מלאות קורונה. אדם לא יכול לפנות לבורא אם אין לו הרגשה שהוא קיים. אי אפשר להשיג את הבורא אם אין מקום בו הוא מתגלה. זו התגלית שלי לשנת 2020. פיניתי מקום בלב להשגחה עליונה. לא עשיתי את זה כי הצטרכתי ממנו משהו, חס ושלום. פשוט הבנתי שבורא יכול להתגלות דרך חיבור בין אנשים ולא דרך בקשות או התחננויות על רשימת משאלות שלא התממשה. מצד שני אולי זה מה שמעורר אנטישמיות כלפיהם.

השתתפתי בניסוי שהתחלק לקבוצות בנות עשרה אנשים בכל קבוצה. הקבוצות התבקשו לנסות ולהתמיד בפעולות פשוטות של חיבור ולצמצם אפשרות למשחקי אגו בתוך הקבוצה בשלב הראשון. בקשה פשוטה זו הובילה לתובנות של עד כמה זה קשה לקחת חלק במשהו שהאגו שלך לא יכול להטיל בו את חותמו. בהדרגה התחילה להתהוות הרגשה בקבוצה שמשהו חסר לנו שם כדי שנבין את התכלית, את המטרה אליה אנו צועדים. היה קשה לקרוא לתכלית הזו בורא, משום שכל חברי הקבוצה, ללא יוצא מהכלל, חילוניים, אבל הבנו והסכמנו בינינו שבלי בורא אין טעם להמשיך בניסוי. 

השלב הבא אליו צעדנו היה להאמין שהישגים בחיבור שיושגו בקבוצה הזו ישפיעו על המעגלים הסובבים אותנו, ועל אלו הסובבים אותם, כך שהשכר על פעולת החיבור בינינו הפך להיות ממשי והמאמץ הכרוך בכך הפך להיות כדאי. הקורונה שהצטרפה אלינו בחודש מרץ 2020 דווקא הוסיפה ליכולת שלי לזהות את עצמי כחלק ממערכת כוללת ולהכיר בקיומו של בורא, של מערכת אדם הקרובה לתפיסת נוכחות של כוח עליון. ההבנה הזו שקיימת מערכת שלמה המורכבת מהרבה אנשים הפועלים בתוך המכונה הזו מבלי להבין את תפקידם, ממריצה אותי להמשיך לפעול בה עד שהמנגנון יזהה את עצמו ויתחיל לכוון את פעולותיו לכיוון הרצוי. אילו סימנים תוכל לתת לי שנת 2021 כדי שאדע שהתחלנו לצעוד לכיוון הנכון? לא יודעת בינתיים, אבל בטוחה שכשהחברה האנושית תתחיל לאותת אל הכיוון הנכון, נרגיש זאת כולנו.